סיפור עם אוסטרלי (אבוריג’יני)

 

הסיפור של הבוני- בוניז  (סיפור עם אוסטרלי) :

במשך תקופה ארוכה מאוד רצו אנשי הכפר לדעת מה עלה בגורלם של הציידים הצעירים מהכפר, שמעולם לא שבו ממסעות הצייד שלהם.

בני הכפר עקבו אחרי עקבות רגליהם של הציידים הצעירים עד לשולי הלגונה, אבל שם תמיד היו נעלמים עיקבותיהם.

עם הזמן פיתחו בני הכפר פחד מאוד גדול מהאיזור, עד אשר הפסיקו ללכת לשם בכדי לצוד או לדוג.

לילה אחד חלם אחד מזקני הכפר חלום בו ראה שהאנשים שנעלמו כלואים במערה שנמצאת בשולי הלגונה. הוא קם בבוקר והחליט שעליו לצאת להצלתם. כשהגיע ללגונה החליט לשחות עד לצידה השני לכיוון ההר, בכדי לחפש שם את המערה.

כשהגיע לשפת הלגונה בצידה השני הגיחו מהמים שתי מפלצות: הבוני- בוניז. המפלצות האלה היו גדולות כמעט פי 4 מהכלב הכי גדול שהיה לבני השבט, פרוותם הייתה אפור, זנבותיהם קצרים ושמנים, שיניהם היו גדולות וחדות, כמו שיניים של חזיריי בר ולרגליהם היו פרסות כמו של סוסים. אלה היו מפלצות גדולות ומפחידות ביותר.

המפלצות רדפו אחרי הזקן וניסו לגרום לו לקפוץ בחזרה אל תוך מי הלגונה, אבל הוא רץ על שפת הלגונה תוך מעקב אחרי עקבות רגלי אדם בהם הם הוא הבחין על הקרקע.

מלפניו נגלה לו פתאום פתחה החשוך של מערה. בזהירות ובשקט הוא נכנס אל תוך המערה. על רצפת המערה הוא יכל לראות מלא עצמות פזורות. לפתע הוא שם לב לתזוזה בקצה הפנימי והחשוך של המערה. הוא הצליח להבחין בחושך בצורות: הנה הם היו לפניו- בני שבטו, הציידים שנעלמו!

“מה גם אתה?”, הם שאלו בעצב. “בקרוב הבוני בוניז יתפסו את כל בני השבט שלנו וכולנו נהיה אסירים לעולם במערה הזאת, לעולם לא נצליח לברוח מכאן.” בני השבט האבודים התעצבו ויישבו על רצפת המערה בתסכול גדול.

“חכו!” אמר להם זקן השבט שרק עתה הגיע אל המערה, “אמרתי לבני השבט בבוקר לפני שיצאתי אל דרכי, שאם לא אשוב לכפר עד שעות השקיעה היום, עליהם לעקוב אחרי העקבות שלי ולהקשיב היטב!” אז התחיל הזקן להכות עם המקל שלו על תקרת המערה בעוצמה. צליל הדפיקות של הזקן הדהד בעוצמה למרחק גדול.

כשהאנשים שישבו במערה כבר היו מיואשים לגמרי וחשבו שלעולם לא יחלצו אותם משם הם שמעו לפתע מעליהם קולות של חפירה.

האנשים במערה חיכו בקוצר רוח עד שסופ-סוף הופיעה קרן אור בתוך המערה. אחרי קרן האור הגיעה רשת דייגים גדולה וחזקה מספיק כדי שיוכלו האנשים במערה לטפס אליה ובעזרתה להיחלץ מהמערה.

באותו הלילה הייתה בכפר חגיגה ענקית עם כל בני השבט.

זקני השבט הניחו בתוך המדורות את אבני הגשם שלהם וביחד הם שרו את שירי הבצורת המסורתיים של שיבטם. הם שרו ושרו בקול את תפילת הבצורת עד אשר התייבשה הלגונה לגמרי. באופן משונה ומפתיע, במקום בו נשארה הלגונה המיובשת מעולם לא נמצאו עצמותיהם אן עקבותיהם של הבוני- בוניז.

 

הצעה לפעילות יצירה שאפשר לעשות עם ילדים

האבוריג’ינים ידועים בציורי הנקודות שלהם. אתם מוזמנים לקבל השראה מהמגוון הרחב של עבודות האומנות האבוריג’ינית ששמרתי במיוחד כדי לתת לכם השראה בתיקיית “אבוריג’ינים” בפינטרסט שלי

אפשר לעבוד על ציור בנקודות עם ילדים בכל הגילאים: עם קטנטנים ניתן לעבוד עם מדבקות עגולות בצבעים ובגדלים שונים.

אם תעבדו על בריסטול שחור הנקודות יבלטו עוד יותר. ניתן “לנקד” עם טושים, גואש, או אפילו צבעי ידיים.

אפשר לתת לילדים “לנקד” בצורה חופשית ואבסטרקטית ואפשר לנסות “לנקד” צורות שנקבעו מראש: שם הילד, פרח, לב, חיות….

הנה קישור ללוח נוסף בפינטרסט שלי ממנו תוכלו להוריד דוגמאות להדפסה חינם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

גלילה למעלה