אגדה יוונית על אלטלנה

אטלנטה- הציידת הנועזת (עיבוד לסיפור המופיעה בספר “שש גיבורות גדולות” מאת שהם סמיט)

בארכדיה שביוון חי איש בשם איסוס. איסוס מאוד קיווה שיוולד לו בן.

“מה לא טוב בבת?” שאלה אשתו תוך שהיא חושבת על הריונה ההולך ומתקדם.

“בעיקרון אין כל רע” ענה איסוס, “הבעיות מתחילות כאשר התינוקת גדלה, מתחתנת ועוזבת את הבית”

“גם בנים מתחתנים. מה ההבדל?” שאלה אשתו של איסוס

“ההבדל הוא שבנים מקבלים מאבותיהם את הנחלות שלהם בירושה. כשאבי היה זקן וכבר לא יכל לעבוד בחוותו- עשיתי זאת אני, הוא ידע שהוא יכול לסמוך עלי שאטפל בכל הדברים במקומו”.

“סליחה!!” התרעמה האישה “גם אני עובדת כן לא מעט- אני מטפלת בצאן וחובצת גבינות”

“אין ספק, אשתי היקרה, את עושה את כל זה- אבל היזכרי מה הבאת איתך כשהגעת לגור איתי- מלבד הבגדים והסנדלים שלגופך, לא היה עמך דבר”

“איך יכולתי לבוא עם משהו נוסף? הרי אחי קיבל את כל הרכוש”

“על זה בדיוק אני מדבר”, אמר איסיס “הבנים מקבלים את הרכוש, כך עושים כולם!”

“אין זה הוגן” אמרה האישה בעצב.

“זה אולי לא הוגן, אבל ככה זה. בנים הם אמיצים, חזקים, חיילים, ציידים…” ענה איסיס בכעס.

האשה ניסתה לעודד את עצמה והאמינה בכל ליבה שכאשר יוולד להם התינוק איסיס יתאהב בו ולא ישנה לו אם זה תינוק או תינוקת. אך לצערה היא טעתה ובגדול: כאשר נולדה ביתם, שחורת השיער ועזת העניים, הגישה אותה המיילדת לאביה ואמרה “תכיר את ביתך- אטלנטה” איסיס האדים מתסכול וכעס, לקח את התינוקת מהמיילדת ויצא בסערה מן החדר.

את התינוקת מסר לאחד מעובדי החווה וביקש ממנו שיסלק אותה ממנו “שים אותה במקום מרוחק, אולי שם היה איזו משפחה שלא אכפת לה לגדל בנות, שתאסוף את התינוקת”

התמזל מזלה של אטלנטה ואספה אותה דובה אשר גורה נטרף ע”י חזיר בר אכזרי.

הדובה גידלה את אטלנטה כגור דובים לכל דבר, עד אשר גדלה והחלה לקשקש בשפת התינוקות. הבינה הדובה שלא תוכל להמשיך ולגדל את אטלנטה ועל כן הביאה אותה בלילה אל פתחה של בקתת ציידים. היא נשקה על ראשה וברחה משם לפני שימצאו אותה הציידים.

בין הציידים גדלה אטלנטה והפכה בעצמה לציידת זריזה ומוכשרת, הייתה אלופה בחץ וקשת ורוכבת נהדרת על סוסים.

הציידים הי מנסים, מדי פעם, לשדל את אטלנטה לחיות כשאר הנשים בעת ההיא “אולי תנקי פה לפעמים? אולי תכיני לכולנו ארוחה טובה?”

אך אטלנטה סירבה תמיד: “אתם גידלתם אותי כציידת וכך אני בוחרת לחיות- אם אתם רוצים ארוחה טובה, אפשר להכין אותה יחד!”

הציידים הרגישו נבוכים והודו שהיא צודקת. לפעמים, בגלל שהייתה צידת כה מוכשרת, הם אף הציעו לה עסקה: “את תצאי לצוד ואנחנו נישאר כאן וכבר נדאג לכל השאר”.

ערב אחד, בזמן הארוחה סיפר אחד הציידים על מפגש שהיה לו עם אנשי הכפר של על ההר. “חזיר בר עצום ומפחיד מאיים על אנשי הכפר. הם מתים מפחד. חוששים לצאת מהבתים, חוששים ללכת לישון, החזיר כבר טרף מצאנם ומבקרם של אנשי הכפר ואפילו טרף את אחד הרועים שלא הצליח לחמוק בזמן. הם מחכים למישהו אמיץ שיושיע אותם ויצוד את החזיר. הם אפילו הציעו פרס לגיבור שיצוד אותו”.

“באמת?!” התעניינו חלק מהציידים בחבורה וביקשו לדעת את כל מה שהוא יודע על הפרס המובטח.

“איזה מן גיבורים אתם?! תתביישו לכן” אמרה אטלנטה לאחר שתיקה ארוכה “הפרס היחיד שאני רוצה הוא לדעת שסייעתי להם להחזיר את תחושת הביטחון שלהם לכפר”.

“אז אם את לא רוצה את הפרס”, הציע אחד הציידים, “אולי לא תצטרפי אלינו ותשאירי אותו לנו?”

ציד אחר אמר פתאום: ” אמנם את ציידת טובה, אבל מה יהיה אם החזיר המפחיד יתקוף אותך? את רק אישה, אחרי הכל, את עלולה לברוח מפניו מרוב פחד”

“כן, כן, תשאירי לגברים את העבודה הזו” נשמעו קולות נוספים מפי חלק מהציידים בבקתה.

אטלנטה נפגעה מהם ורצתה להגיד להם את כל שבדעתה, אך הרגישה שהיא עלולה לפרוץ בבכי אם תתחיל לדבר ועל כן קמה מהשולחן, נחושה להוכיח להם למחרת עד כמה הם טועים לגביה. וברגע שעמדה לעזוב את השולחן שמעה את הציד האמיץ מכל החבורה מלאגרוס אומר: “הודו לכל האלים על כך שאטלנטה היא חלק מאיתנו ומוכנה להשתתף איתנו בציד! כולכם יודעים שאין קלעית מדוייקת או מהירה ממנה- היא תמיד הוכיחה את אומץ ליבה בכל מצב ואין סיבה להאמין שמשהו יהיה שונה מחר, כשנצא, כולנו יחד, לצוד את החזיר”

הציידים השתתקו למשמע הדברים האלה והמשיכו לאכול את הארוחה בדממה והלכו לישון מוקדם.

למחרת בבוקר עלו כולם לראש ההר לארוב לחזיר.

אמיצים וציידים מכל רחבי יוון הגיעו אל ההר כדי לנסות ולזכות בפרס על ציד החזיר. כולם הסתתרו במקומות שונים בשיחים הסבוכים שבסביבות הכפר, הכינו את כלי הנשק שלהם והמתינו בדממה עד אשר שמעו קריאה “הנה הוא! היזהרו!”

ותוך רגעים ספורים הגיח מבין השיחים חזיר בר מכוער ואדיר ממדים.

“קדימה! הסתערו!” ומכל עבר החלו הציידים לירות חיצים ולהסתער עם החניתות על החזיר האיום. אך הוא היה מפחיד ומהיר וברח מפני החיצים במורד ההר, תוך שהוא דורס ומשסף בניביו החדים את כל מה ומי שעבד בדרכו.

מכל עבר נשמעו קולות של ציידים פצועים המבקשים עזרה, אך ההמולה הייתה כה רבה, האוויר התמלא ענני אבק מדריכותיו של החזיר, נחרותיו צפצפו באוזני כולם, הציידים המבועטים החלו נוטשים את זירת הקרב, מלבד אטלנטה ומלאגרוס, האמיצים מכולם.

הם לא אמרו דבר, אך כאילו תכננו את הכל מראש- אטלנטה תסתתר מצידו הימני של השביל ומלאגרוס משמאל. כשיגיע החזיר יתקפו אותו יחד- היא בקשת והוא בכידון.

למרות ניסיונם הרב בציד, הייתה ההמתנה ארוכה ומפחידה. הם ידעו היטב שהחזיר לא יקל איתם, שהחזיר יגיע וינסה לקרוע אותם לגזרים. צייד טוב צריך לזהות את השנייה לפני התקיפה ולתקוף בעצמו את החיה וזה לא היה דבר פשוט לעשות. שניהם ידעו שהם עלולים להיהרג אם יהססו רגע אחד יותר מדי.

אטלנטה דרכה את הקשת שלה וחשבה “אני חייבת לקלוע!”

מלאגוס אחז חזק בכידון ובליבו חשב על כך שאסור לו להחמיץ.

ואז נשמע רעש: נחרת החזיר הקולנית הגיעה מיד לאחר קול פיצוחם של הזרדים מרגליו ולבסוף נראה החזיר עם הניבים האדירים, העניים הקטנות והראש המפלצתי.

אטלנטה לא פספסה את המועד, רצה מיד קדימה ושלחה חץ מדוייק אל גבו של החזיר. החץ הנעוץ כה חזק בגב החזיר, עצר אותו שבריר שנייה לפני שרמס את מלאגרוס.

ליבו של מלאגרוס הלם והוא ידע שזהו הרגע האחרון לנעוץ את כידונו בין צלעות החזיר.

באותו הרגע נפל החזיר על הארץ ונגרר אל הכפר ע”י ההמון, שם פשטו את עורו.

“עור החזיר הוא הפרס לגיבור שהשיב את השקט לכפרנו” הסביר בן הכפר.

אבל האנשים מסביב התלחששו ולא ידעו לומר למי מהשניים מגיע הפרס- לאטלנטה על החץ שירתה ופגע בגב החיה, או למלאגרוס שכידונו פצע אותו פצעים אנושים.

“הפרס מגיע לך אטלנטה, הייתי מת לולא החץ שלך שבלם את מרוצת החזיר” אמר מלאגרוס.

“תודה רבה חברי היקר, זה יפה מאוד מצידך, אבל למה לי עור של חזיר?!”

“אה, זה קל- הראי אותו לכל מי שינסה לטעון שאישה לא יכולה להיות ציידת אמיצה” הוא ענה לאטלנטה.

זה בהחלט רעיון טוב, אמרה בליבה אטלנטה והחליטה לרכוב בחזרה לחוות אביה, כדי להראות לו את עור החזיר ולנסות לשכנעו לתת לה את החווה.

רעיון ליצירה:

בעבודת יצירה זו אנו בעצם יוצרים דיוקן עצמי, בדרך שונה:

חומרים: לוח עץ/ בד קנבס מתוח על מסגרת, בגודל של לפחות 25*25

עיפרון

מכחול/ מברשת צבע

צבע אקרילי/ גואש (בדוגמא שחור, אפשר גם צבע אחר)

תצלום פרופיל (מהצד) של הילד/ה על דף מלא בגודל A4

מספריים

איך: את התצלום גוזרים “על הקווים” מהדף.

מניחים על העץ/ על הקנבס ועוברים עם העיפרון על המתאר של הציור כמו בדוגמא משמאל.

צובעים את החלק החיצוני לקוי המתאר של הדמות בצבע.

ניתן לצבוע גם את החלק הפנימי (את הדמות עצמה) בצבע אחר (הקנבס בדרך כלל לבן, כך שנוצרת ניגודיות שונה)

הדוגמא מפינטרסט: https://i.pinimg.com/originals/53/c4/bc/53c4bc260c7049e57b29d3b0502d8d4f.jpg

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה